מה זה
מהו:
אימון מכוון
בקצרה: אימון מכוון (Deliberate Practice) כולל את המרכיבים הבאים:
מאמץ קוגניטיבי מודע – קשב פעיל לתרגול, ולא תרגול על אוטומט.
התאמת רמת הקושי מרגע לרגע – התרגול לא צריך להיות קל מדי, וגם לא מציף. הוא צריך להיות בר-השגה, במאמץ ובהכוונה של מדריך.
מכוונוּת – לתרגול צריכה להיות מטרת ביצוע ברורה. כשיודעים איך נראה הביצוע האידיאלי, אפשר לבצע התאמות כשהתרגול לא מוביל לתוצאות הטובות ביותר.
משוב – שילוב של משוב מתקן ומיידי מבטיח שהמיומנות נלמדת נכון. תרגול מקבע מיומנויות, ולכן חשוב לוודא שמה שמתקבע הוא הביצוע הנכון.
איך זה נראה בפועל
תהליך האימון המכוון נע מתצפית על הביצוע בחיים האמיתיים, אל התרגול, וחזרה. הנה פירוט קצר של התהליך.
באמצעות תצפית על הביצוע אנחנו מזהים את הפערים הספציפיים במיומנויות שלנו. אפשר לעשות זאת בעזרת הקלטת וידאו של פגישות טיפול וצפייה בהן יחד עם מדריך. כשהקלטה אינה אפשרית, ניתן להיעזר במשחקי תפקידים כדי לדמות את הביצוע ברגעים קליניים ספציפיים.
↓
לאחר מכן המדריך נותן משוב והכוונה, כולל הדגמה של ביצוע אידיאלי ורעיונות קונקרטיים לתרגול אפקטיבי.
↓
את תרגילי האימון מתרגלים לאחר מכן בתרגול עצמאי, לפי הנחיות המדריך. המיומנות חוזרת שוב ושוב, עד שמגיעים לתחושת שליטה בה.
↓
משם חוזרים לביצוע בחיים האמיתיים – לפגישה עם המטופלים הבאים בקליניקה. האתגר הקליני הרלוונטי אמור להיות עכשיו קל יותר, ולהתבצע ברמה גבוהה יותר, בנוחות ובזרימה רבה יותר – כמו רקדנית בלט ראשית.
על המדע שמאחורי התרגול – בהמשך העמוד
המדע של התרגול
אימון מכוון הוא מה שמבצעים ברמה עילית עושים בין הופעה להופעה. כדי להבין טוב יותר מהו אימון מכוון, כדאי להתחיל דווקא מסוגי התרגול שאינם אימון מכוון.
הצורה הראשונה והבסיסית ביותר, שאנחנו משתמשים בה לא מעט, היא תרגול חסר-מחשבה (mindless practice). זה מה שקורה כשאנחנו חוזרים על מיומנות בלי קשב מודע. אם אני פשוט יושב ופורט על הגיטרה בלי לחשוב באופן מודע על הביצוע, המיומנות שלי אוטומטית, והתרגול יכול להיות חסר מחשבה. לתרגול כזה יש השפעה מועטה מאוד על שיפור המיומנות.
הסוג הבא נקרא תרגול תכליתי (purposeful practice). בתרגול תכליתי אנחנו כבר משקיעים מאמץ קוגניטיבי בניסיון לשפר מיומנות. אולי אני מתמקד בנגינה מדויקת של רצף תווים בגיטרה, תוך הגברה הדרגתית של הקצב. במקרה כזה אראה שיפור בביצוע – עד שהמיומנות תהפוך לקלה. מאותה נקודה אני עלול להתחיל לתרגל אותה בלי מחשבה, וחוזר לקיפאון של התרגול חסר-המחשבה.
כך אפשר כבר לזהות מרכיב מרכזי אחד של אימון מכוון: מאמץ קוגניטיבי. כדי להמשיך להשתפר, עליי להביא את התרגול שוב ושוב למקום שמאתגר את היכולות הנוכחיות שלי. עושים זאת על ידי פירוק מיומנויות לרכיבים קטנים; ברגע שרכיב אחד נעשה קל, אני מקשה את התרגול (למשל, נגינה מהירה יותר או רצף תווים מורכב יותר) או עובר לתת-המיומנות הבאה (למשל, הוספת ויברטו לאצבוע בזמן הנגינה).
התמונה שלמעלה ממחישה את ההבדל בתהליך בין תרגול רגיל לאימון מכוון. תרגול רגיל הוא בדרך כלל שילוב של תרגול תכליתי שהופך לתרגול חסר-מחשבה ברגע שהמיומנות נרכשה ברמה מספקת. שלב זה של קיפאון בלמידה נקרא התפתחות עצורה (Arrested development). אימון מכוון, לעומת זאת, כרוך בעדכון מתמיד של מטרות הלמידה ושל רמת הקושי, וכך הופך את הלמידה למעגל של מצוינות, שבו כל צעד נבנה על המיומנות שהושגה בצעד הקודם.
מתרגול תכליתי לאימון מכוון
עכשיו אנחנו קרובים הרבה יותר למה שאנחנו מחפשים, אבל עדיין חסר מרכיב אחרון. לאימון מכוון, בשונה מתרגול תכליתי, יש ביצוע מודל לעבוד מולו. בדרך כלל זה מתאפשר בזכות מאמן שמכוון את פיתוח המיומנויות ויודע איך נראה ביצוע אידיאלי. מאמן שעובד בשיטת האימון המכוון מנחה את המתאמנים איזו מיקרו-מיומנות לתרגל, ובאילו שגרות תרגול, כדי להגיע לתוצאות הטובות ביותר. המאמן גם מציג דוגמה של ביצוע אידיאלי כנקודת ייחוס עבור המתאמן. לתהליך הזה חייב להתלוות מעקב אחר ההתקדמות לאור הביצוע האידיאלי. בפסיכותרפיה אפשר לעשות זאת בכמה ערוצים.
האפשרות הבסיסית ביותר היא ניטור תוצאות, כפי שנעשה בטיפול מבוסס משוב (Feedback-Informed Treatment, FIT). כשעוקבים אחר מרכיבים בטיפול שמודדים ומנבאים את איכותו, אפשר להתאים את הביצוע באופן שוטף, כך שיתקרב למודל של טיפול אידיאלי. דרך נוספת לנטר ביצוע היא משוב ממשחקי תפקידים. במשחק תפקידים עם חברים ועמיתים אפשר להעריך מיומנויות כאילו היו אמיתיות: השותף למשחק יכול לומר לנו אם השיקוף שלנו הרגיש אמפתי, או אם התיקוף שלנו גרם לו להרגיש שמקשיבים לו. זה לא מתאים לכל מיומנות טיפולית, אבל שימושי מאוד למגוון רחב של מיומנויות חשובות – בהירות מילולית, כוח שכנוע, אמפתיה ותיקוף, רק כדי למנות כמה. דרך שלישית, ומבטיחה, לנטר מיומנויות לאור ביצוע אידיאלי היא תצפית על מיקרו-סמנים (micro-markers): התנהגויות של המטופל שמרמזות אם התערבות השיגה את מטרתה או לא. האם המטופל משתמש יותר בשיח שינוי? האם תנוחת הגוף שלו מעורבת יותר? האם הפסיק לענות ב״כן, אבל״ ובמקום זה עוצר לחשוב? כל אלה מדדים שימושיים.
תפקידו של המשוב
המפתח להבנת התרגול טמון בהבנת המשוב ותפקידו החיוני בלמידה. התנהגויות נלמדות בתהליך של ניסיונות ומשוב. חשבו על ילד שלומד ללכת: הפעוט נעמד ועושה צעד. אם הוא נופל, הנפילה משמשת משוב – הצעד לא היה אפקטיבי. אם הוא נשאר עומד, המשוב הוא שהצעד האחרון היה צעד טוב. בלי משוב, המוח של הילד לא היה לומד אילו תנועות להעדיף על פני אחרות. כך גם בכדורסל: אם הכדור נכנס לסל, זה חיזוק חיובי; אם הזריקה מחטיאה, הלמידה היא שכדאי לנסות רצף תנועות אחר. כיום זו כמעט ידיעה כללית: בלי משוב מתקן, הלמידה מוגבלת מאוד.
לאור זאת, היינו מצפים שתרגול יוביל לשיפור מתמיד בתוצאות. ובכל זאת, בתחומים רבים, כולל פסיכותרפיה, אנשי מקצוע מגיעים למצב של התפתחות עצורה. אפשר להסביר זאת דרך האופן שבו הרגלים פועלים. התנהגות נלמדת, לאחר שתורגלה, הופכת לשוטפת ואוטומטית. היתרון של האוטומטיות הוא חיסכון במאמץ קוגניטיבי, כך שהקשב יכול לעבור למשימות אחרות. החיסרון הוא שהתנהגויות אוטומטיות – שנקראות לעתים קרובות מיומנויות אוטונומיות – אינן רגישות למשוב, ולכן אינן משתנות, גם כשמשוב מתקן זמין.
לכן, באימון מכוון המשוב צריך לא רק להיות משוב מצוין – צריך גם להשתמש בו נכון. משוב טוב הוא מיידי וניתן ליישום. אחרי משוב טוב בא יישום התנהגותי שלו באמצעות תרגול, והתרגול חייב לכלול קשב מודע למשימה. בלי קשב מרוכז, הביצוע נשאר הרגלי, לא רגיש למשוב, ולכן עיקש ולא משתנה. דוגמה בולטת להתפתחות עצורה אפשר לראות במחקר של גולדברג ועמיתיו (Goldberg et al., 2016), מחקר שמאז גם שוחזר.
במחקר זה, נתוני תוצאות שנאספו במשך 18 שנה לא הראו שיפור בתוצאות הטיפול, כפי שאפשר לראות בתרשים שלהלן.
בתרשים, כל קו מייצג את הביצוע של מטפל אחד לאורך 18 שנה. השינוי הממוצע בתוצאות קרוב מאוד לאפס, ואינו מובהק בשום אופן. הממצא מרמז שלמרות ניסיון רב שנצבר לאורך השנים, המיומנויות נשארות הרגליות, ואנשי מקצוע נוטים להיתקע בהתפתחות עצורה. ועם זאת, לא כל המטפלים זהים: חלק מהמטפלים במחקר השתפרו, ואחרים הידרדרו. ומכאן השאלה – איזו דרך יכולה להוביל אותנו להיות בין הראשונים ולא בין האחרונים? אימון מכוון הוא כיום הדרך המבטיחה ביותר לצאת מהקיפאון ולהתקדם לצמיחה מקצועית. אם זה מה שחיפשתם, הגעתם למקום הנכון.
מקורות:
Goldberg, S. B., Rousmaniere, T., Miller, S. D., Whipple, J., Nielsen, S. L., Hoyt, W. T., & Wampold, B. E. (2016). Do psychotherapists improve with time and experience? A longitudinal analysis of outcomes in a clinical setting. Journal of Counseling Psychology, 63(1), 1–11. https://doi.org/10.1037/cou0000131
Ericsson, A., & Pool, R. (2016). Peak: Secrets from the new science of expertise. Random House. Amazon books link (this is not an affiliate link and I make no profit from it)
Anders Ericsson, K. (2008). Deliberate practice and acquisition of expert performance: a general overview. Academic emergency medicine, 15(11), 988-994. https://doi.org/10.1111/j.1553-2712.2008.00227.x
Nurse, K., O’shea, M., Ling, M., Castle, N., & Sheen, J. (2024). The influence of deliberate practice on skill performance in therapeutic practice: A systematic review of early studies. Psychotherapy Research, 1-15. https://doi.org/10.1080/10503307.2024.2308159
de Jong, K., Conijn, J. M., Gallagher, R. A., Reshetnikova, A. S., Heij, M., & Lutz, M. C. (2021). Using progress feedback to improve outcomes and reduce drop-out, treatment duration, and deterioration: A multilevel meta-analysis. Clinical psychology review, 85, 102002. https://doi.org/10.1016/j.cpr.2021.102002